תולדות לשכת הספנות הישראלית

במחצית הראשונה של המאה ה-20, בימי המנדט הבריטי, הפכה חיפה לעיר המרכזית בצפון הארץ. עובדה זו, יחד עם המסורת הבריטית של התארגנות בלשכות, הביאה להקמת לשכת מסחר מקומית. הנמל, השוכן במפרץ הטבעי של העיר, הלך והתפתח בעידוד הבריטים, והפך לנמל המרכזי של ארץ-ישראל. ככזה, מספר האוניות שפקדו את העיר עלה מחודש לחודש ומשנה לשנה. לצידו של נמל חיפה פעלו גם נמלי יפו ותל אביב אך בהיקפים קטנים יותר.

מטבע הדברים, האוניות הרבות נזקקו לסוכנים, ובתוך זמן קצר החלו להופיע בחיפה ובתל אביב-יפו סוכנויות, כמו גם סניפים של חברות ספנות ותיקות.

השגשוג והתנופה בנמלי הארץ, ובראשם בנמל חיפה – שהפך לשער הכניסה הראשי לארץ-ישראל - הביאו עמם גם לא מעט סוגיות, בעיות ומחלוקות, שרבות מהן היו קשורות לתעריפים השונים שנגבו מהאוניות שפקדו את הנמלים, וכן עניינים כגון פיצוי על נזקים למטען, תשלום לסוכנים וסוגיות הקשורות לתור תפעולי (אופי התור בו ממתינות אוניות בעת כניסתן לנמל).
 

סוכני האוניות מתאגדים

מסיבה זו החליטו סוכני האוניות בעיר להתאגד, כך שיוכלו להתנהל מול הרשויות השונות. למעשה, בשתי הערים קמו בשנות העשרים של המאה הקודמת איגודי סוכני אוניות, אך פעילותם היתה קלושה וזמנית.

בתחילת אוגוסט 1932, לקראת עונת יצוא ההדרים ובד בבד עם התגברות הייצוא מארץ-ישראל, התאגדו סוכני חיפה והקימו את לשכת הספנות החיפאית. ב-9 באוגוסט קיימו את ישיבתם הראשונה, ובחרו את ועד הלשכה. גם בתל אביב נבטו ניצני התארגנות באותה תקופה בדיוק.

עם קום המדינה והתחלפות השלטון על ארץ-ישראל, השתנו תחומי חיים רבים – כלכליים, חברתיים, מסחריים ואחרים - מה שהביא לאתגרים חדשים עבור לשכות הספנות ויתר העוסקים בענף הספנות.

בפברואר 1950, במקביל לתפקודה תחת הממשלה הישראלית, הוחלט למזג את לשכות הספנות החיפאית ולשכת יפו-תל-אביב. כך קמה "לשכת הספנות הישראלית", ומיד נקבע לה תקנון מפורט, מעין שדרוג ותוספות של התקנון שנקבע עבור הלשכה החיפאית.

מקור המימון של הלשכה היו דמי חבר שמשלמת כל חברה השולחת נציגים ללשכה, אגרה שמשולמת על ידי סוכני האוניות וכן דמי מטענים, ששולמו על חשבון הסוכנים. מטרת הגבייה היתה מימון פעולות הלשכה בקידום האינטרסים של סוכני האוניות והספנות הישראלית.
 

מעורבות עמוקה בעולם הספנות

עד מהרה היתה מעורבת הלשכה גם בפיתוח נמלי הארץ – מהגדלת שטחי רציפים ומחסנים דרך קידום אמצעי שינוע בסביבת הנמלים ועד שיטות לייעול העבודה. כל זאת לצד מעורבות בהקמת נמל אשדוד, שאבן הפינה שלו הונחה ביולי 1961. עם השנים אף הלך והתהדק הקשר בין ועד לשכת הספנות הישראלית לבין משרד התחבורה הישראלי ומשרדי ממשלה נוספים, לצד רשויות שונות וארגוני מסחר וספנות בארץ ובעולם.

כיום, עומד מספר החברים בלשכה על 60. החברים בלשכת הספנות הישראלית מהווים את אחד ממוקדי הכוח המניע של הסחר הבינלאומי של ישראל ואת הכלכלה הישראלית כולה.


(המידע המופיע בעמוד זה מבוסס על הספר "בין ספינה לרציף – תולדות לשכת הספנות הישראלית 1932-1982", מאת דניאלה רן, פרדס הוצאה לאור)