קיצור תולדות הספנות הישראלית

כידוע, ארץ-ישראל נחשבה כבר בימי קדם ציר ימי ראשון במעלה, ושימשה שחקן משמעותי בנתיבי הסחר בין מרכזי תרבות משפיעים ומעצמות אדירות. ארכיאולוגים והיסטוריונים מציגים עדויות להימצאותם של נמלי ים קדומים בשטחה של הארץ, חלקם היו בשימוש לפני כ-5,000 שנים ויותר. למעשה, כבר בתחלית האלף השני לפני הספירה, שגשגו נמלים כגון עכו, יפו ואשדוד.

גם העיסוק בענף הספנות המקומי קדום מכפי שרבים סבורים, ובעת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, לאחר המסע הארוך במדבר, עסקו בני השבטים זבולון, אשר ודן גם בספנות לשם מסחר. אלו פעלו לצד הפניקים מצפון והפלשתים בדרום, שכזו למוניטין של יורדי ים מיומנים.

מאוחר יותר, בימיו של שלמה המלך, זכה עולם הימאות היהודי לפריחה של ממש, ולאחר הפסקה בת מאות שנים, בעת הכיבוש הפרסי, זכו שוב נמלי הארץ לתחייה, בהם נמל יפו והנמל הטבעי המצוי באזור אילת של ימינו. לצד זאת, ראוי לציין את תרומתו האדירה של נמל קיסריה לסחר הימי המקומי, אותו הגה המלך הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה.

במאה השביעית לספירה, עת שלטו המוסלמים ברחבי ארץ-ישראל, נעזבו רבים מנמלי הארץ, ורק בעת ימי השלטון הצלבני, חזרו לשגשג. באות העת שימשו לא רק להעברת סחורות, אלא גם למסעותיהם של מבקרים, צליינים ואנשי צבא.

דעיכה נוספת בתחום הספנות התרחשה בעת השלטון הממלוכי, במאות ה-13-16 לספירה. למעשה, הנמל היחיד שפעל בתחומי ארץ-ישראל באותה עת היה נמל עכו. הסיבה: חששם של הממלוכים מפלישה נוצרית-אירופית לתחומי הארץ דרך נתיבי הים.

התעבורה הימית המקומית קיבלה חיזוק משמעותי ודגש נוסף לקראת סוף המאה ה-19, בתקופה שבה התעוררה התנועה הציונית ברחבי אירופה. לצד פריחתה של הספנות באזור, מעצמות רבות ביקשו לעצמן דריסת רגל והשפעה בארץ-ישראל.

כיאה לאימפריה ימית, החליטו השלטונות הבריטיים בימי המנדט להגביר את נפח הפעילות הימית אל ומארץ-ישראל. באופן זה, בשנת 1933 הוקם נמל חיפה המודרני, ומספר שנים מאוחר יותר – גם נמל תל אביב. נמל אילת נחנך בשנת 1957, ובשנת 1965 עגנה האונייה הראשונה בנמל אשדוד.

כיום, מובילה הספנות הישראלית כ-98% מכלל היבוא והייצוא לישראל וממנה.